עובדיה אוראל- סבתא בתיה

שלום שמי בתיה,

כשהייתי בת 5 שמעתי את הורי מתלחששים שהם עומדים לעלות לארץ ישראל בגלל האנטישמיות.

יום למחרת אמרתי להם בבוקר שאני לא רוצה לעלות לארץ ישראל

הם אמרו שיש שנאה גדולה ליהודים אל תגידי לאף אחד שאת יהודייה.

כשהגעתי לגן שיחקתי עם חבריי מחבואים התחבאתי עם חבר שלי הוא אמר לי בוא נתחבא טוב טוב כי יבוא יהודי ויחטוף אותנו.

חזרתי הביתה מהגן אמרתי להוריי אני מצטערת שחשבתי שאין אנטישמיות בעולמנו.

הוריי אמרו זה בסדר בעוד חודשיים תבוא רכבת שתאסוף אותנו לפולין.

כעבור חודשיים ארזנו מזוודות ועלינו לרכבת כשהגעתי לפולין.

גרתי בפולין במשך 4 שנים בעיר קטוויץ התחלתי את לימודיי בבית הספר יסודי.

במשך ארבעת השנים חוויתי אנטישמיות שאין לתאר ורציתי לברוח מביתי.

כשחזרתי מבית הספר יום אחד הוריי אמרו לי תארגני מזוודה בעוד יומיים עולים לארץ ישראל.

כעבור יומיים הוריי ואני תפסנו אוניה שהובילה אותנו לאיטליה ומאיטליה לקחנו עוד סירת מנוע קטנה שהכילה חמש משפחות.

היינו המשפחה האחרונה שהצליחה לעלות לארץ ישראל בעליה הנוכחית.

כשהגענו לחופי חיפה היינו בטוחים שישראל זה רק מדבר על גבי מדבר.

התפלאנו נורא כשגילינו שבישראל  אין רק מדבר.

שרגלינו דרכו על אדמות ישראל התרגשתי נורא.

משם לקחה אותנו מונית לעיר אבן יהודה,קיבלנו בית יפהפה עם גינה נהדרת.

ומשם חיינו עד אושר ועושר עד עצם היום הזה.