עמית חברוני- סיפור עליה

שלום אני אלי טובול, ואני עליתי לארץ באוקטובר 1970 ביחד עם אשתי נלי. היינו זוג צעיר,היו לנו חיים טובים ומספקים במרוקו אבל הזיקה לישראל תמיד הייתה אצלנו בלב.

 תכננו לעלות יותר מאוחר, אבל ההורים שלי ואחיי עלו לארץ ראשונים לאחר מספר ימים עברו תאונת דרכים קשה, שבה נהרגו ההורים ואחי הצעיר בעקבות תאונה זאת הזדרזנו לעלות ארצה יותר מוקדם לעזור לאחים הקטנים שנשארו לבד.

 העלייה לארץ לא היתה ישירה טסנו ממרוקו למרסיי שבצרפת שם נשארנו כחודש במחנה מעבר לעולים בשם "ארנס". כל העולים המתינו שם כדי לקבל אישורים לפני הגעה לארץ, אנחנו לא ישנו במחנה כי הייתה לנו אפשרות להתארח ולישון אצל קרובים שגרו במרסיי ובפריז.

 הגענו לארץ בהפלגה באוניית "נילי" ההפלגה ארכה 4 ימים איתנו, בספינה היו עוד הרבה עולים חדשים ורובם היו נערים צעירים ההתרגשות על הסיפון הייתה גדולה.

האוניה "נילי" איתה הגענו לארץ.

 הגענו בערב יום כיפור לנמל חיפה שם פגשנו את המשפחה שלנו שכבר עלו לפנינו לארץ, הם אספו אותנו והתארגנו לצאת מהר ולהגיע לפני כניסת החג – יום כיפור הביתה.

3 חודשים לאחר מכן אחרי כל החגים הגענו לאולפן קליטה בחיפה שם גרנו בתנאי פנימייה עם פעילות מהבוקר עד הערב,למדנו "באולפן" לדבר עברית, השתתפנו בהדרכות ובחוגים והכרנו את החיים בישראל.

אחרי חצי שנה קיבלנו דיור קבע בדורה בנתניה שם גרנו 5 שנים עד שדניאלה(ביתנו הקטנה)נולדה.

במהלך חיינו בישראל פתחנו מסעדה באזור התעשייה נתניה שם עבדנו כמעט 40 שנה, החיים שלנו כעולים היו יחסית קלים והשתלבנו היטב בארץ.