שיראל מאירוביץ'- סיפור עליה של סבתא ממרוקו

סיפור העליה שלי

שלום, שמי בת שבע ועקנין-לוי, סבתא של שיראל.

ההחלטה לעלות ארצה היתה אחרי שכל המשפחה שלי עזבה את מרוקו ועלתה לארץ ישראל, ונשארנו רק המשפחה המצומצמת, סבא וסבתא.

הכל קרה בשנת 1963 הינו אמורים להשאר עוד כמה שנים אבל החל ריב בין ערבים ויהודים, אני ומשפחתי מאוד פחדנו ולא רק זה, הנאצים היו מאוד קרובים לגבול של מרוקו.

שנת 1963 שעה 2 לפנות בוקר באו ידפקו לנו בדלת, אלה היו האנשים של אוניית לוטסיה, מאוד מיהרו לצאת ואחי הקטנים בכו ועשו רעש גדול, מרוב לחץ לא לקחנו איתנו כלום,

העליה הייתה לא חוקית ומאוד פחדנו שיתפסו אותנו.

בזמן העליה הים היה מאוד סוער ומרעיש,

לרוב שמרתי על האחים הקטנים שלי, שלמה ומאיר שהיו בערך בני שנה.

כשהגענו לארץ גרנו בטבריה ליד המשפחה שכבר עלתה ארצה, משרדי השיכון נתנו לנו דירה בשכונת ד' שבטבריה, היה לנו קשה מאוד קשה להתאקלם לארץ חדשה ולשפה חדשה.

אחרי חודש קיבלנו מסגרות הכוונה היא בתי-ספר עבודות ועוד..

אבא שלי כקבלן, צבאי, אמא שלי לא עבדה היא הייתה עקרת בית, אני למדתי בבית ספר יעקב.

אחרי הכל בסוף התרגלנו לארץ ישראל למדנו את השפה עברית מצאנו חברים והתאהבנו בארץ ישראל.